24 פרשת האזינו תשפ"ב

עשיית מלאכה שתסתיים בזמן האיסור

בשנים האחרונות פותח חומר שנקרא דשן בשחרור איטי, כך אמר לי איש מקצוע מתחום הגינון. הדשן בשחרור איטי או בקיצור S.R.F נכנס לשימוש ממש לאחרונה, אבל מהר מאוד השתלט על תחום הדישון, כך הוא אמר. רציתי לשמוע עוד פרטים על החומר הזה, יותר עניין אותי את מי הוא משמש. מדבריו הצלחתי להבין, שכולם היום משתמשים בו, גם בחקלאות המסחרית, וגם בעבודות העירוניות. פיזור הדשן על גבי האדמה, מעודד את האדמה, וגורם ליבולים משובחים ללא היכר.

הדשן מורכב מכמה יסודות כימיים, כמו זרחן, חנקן, ואשלגן. כל אחד מהחומרים הללו עושה פעולה אחרת, המביאים בסוף לעידוד הצמיחה. דשן ה-SRF מצופה באמצעות שרף צמיגי, שמונע מהחומר להשפיע בשלב הדישון. כעבור תקופה החומר מתפרק באמצעות הלחות והגשמים, ורק אז נספג באדמה. והתוצאה מורגשת היטב, תפוקת האדמה מכפילה ומשלישה את עצמה. לאור זאת התעוררתי לבדוק, מה דינו של הדשן בשנת השמיטה. הדבר מצוי בשדות וחצירות שאין היתר להשקות אותם או לזבל אותם, האם מותר להניח בהם דשן שחרור איטי לפני השמיטה.

הדשן מוזכר בשלוש מקומות בשביעית (ב, ב | ג, א | ד,ב), ומבואר שאסור לדשן את האדמה בשמיטה (רמב"ם שמיטה ויובל א, יג). גם בשבת אסור לזבל, ובירושלמי (שבת ז, ב) כתוב שהוא תולדה של חורש ואסור מן התורה. יש שדייקו מהחזון איש (יט, טז) שגם בשבת זיבול אסור רק מדרבנן. וראה דרך אמונה (שמו"י א, קג) שנשאר בצ"ע על דבריו.

פעולה בערב שביעית המשפיעה בשביעית

במקרה שלנו מדובר באדם המזבל בערב שביעית, באמצעות זבל שישפיע בתוך השביעית ללא פעולה נוספת. יסוד השאלה היא, האם מותר בערב שביעית לעשות פעולה שתגרום תוצאה בזמן האיסור. שאלה זו מוכרת לנו גם מהלכות שבת, לגבי העמדת קדירה שתתבשל בשבת (שבת יח:) וידועים דברי הנימוקי יוסף בבבא קמא (י. ברי"ף), שבעניינים אלו יסוד.

והאמת היא, שבשמיטה מצאנו חידוש מיוחד. התורה אומרת, "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'". יש להתבונן בפסוק, מדוע השביתה מתייחסת לאדמה, ולא לאדם. ואכן מצאנו בזה מחלוקת ראשונים. דעת הרמב"ם (שמיטה ויובל א, א), שהמצווה על האדמה. ודעת התוספות רי"ד (ע"ז טו:), שהמצווה על האדם.  אחרונים. חשוב להדגיש שדעת הרמב"ם מבואר לדברי החזון איש (יז, כה), שהמצווה אכן מוטלת על הקרקע, ולא על האדם. ואילו במנחת חינוך (קיב) מבואר בדעת הרמב"ם, שהמצווה היא על האדם. ונראה שבזה תלויה שאלתנו. לשיטות הסוברות שהמצוה על הקרקע, מותר לעשות מלאכה בערב שביעית, משום שבזמן האיסור אין קיום של מלאכה. אולם לשיטות הסוברות שהמצווה על האדם, אסור לאדם לגרום פעולה שתתבצע בזמן האיסור.

אמנם, נידון כעין זה מצאנו בכמה מקומות בסוגיות בשביעית, ונביא כמה מהם.

קליטה בשביעית

נידון זה מוכר מדיני נטיעה, ומצאנו בענין זה מחלוקת ראשונים. במשנה בשביעית (ב, ו) מבואר, שאסור ליטע אילן בתוספת שביעית. כדי ליטע אילן באופן המותר, יש להקפיד על הרחקת זמן מסויימת מכניסת השמיטה. במידת הזמן נחלקו התנאים. יש סוברים שהוא חודש, יש סוברים שבועיים, ויש סוברים שלושה ימים. בגמרא בראש השנה (י:) מביאה הגמרא הרחקת זמן נוספת, שיש להקדים לפני השמיטה.

ובטעם ההרחקה נחלקו הראשונים. דעת רש"י (ר"ה י: ד"ה שלשים), שקליטת האילן אסורה גם בתוספת שביעית. קליטה היא השלב בו השורשים הראשונים נקלטים באדמה, והיא פעולה שאסורה בשביעית. ומכיון שאסור לעשותה בשביעית, אסור לעשותה גם בתוספת שביעית. וכשם שאסור לעשותה בתוספת שביעית, כך אסור לגרום שהנטיעה תיקלט בזמן האיסור. ועל כן ביאר רש"י שהרחקת הזמן נועדה להרחיק את הקליטה מתקופת התוספת שביעית, ולכן יש להקדים וליטע שישים יום לפני השמיטה.

שיטת רבינו תם לעומת זאת (תוד"ה שלשים), שאין איסור לגרום קליטה בתוספת שביעית. וכל האיסור רק על שביעית עצמה. ומבואר לכל השיטות, שאסור לגרום קליטה בשביעית, אפילו שהתוצאה מגיעה מעצמה. אולם בחזון איש (יז, סוף כה), שכיום שאין תוספת שביעית, מותר לכתחילה לגרום קליטה בשביעית.

השקיה אוטומטית באמצעות שעון

שאלה זו מצויה מאוד, בפרט בכל הנוגע להשקיה ממוחשבת. היום מקובל להזרים מי השקיה באמצעות מערכות אוטומטיות, והשאלה היא האם מותר להגדירם מערב שביעית שישקו את האדמה בשמיטה. הנה לגבי שבת מצאנו בברייתא בשבת (יח.) שכתוב, "פותקין מים לגינה ערב שבת עם חשיכה, ומתמלאת והולכת כל היום כולו". ומשמע שמותר להפעיל מלאכת השקיה לפני שבת, למרות שתמשיך להתקיים בעצם השבת.

נקודה נוספת שיש להקשות, מה ההבדל בין קליטה להשקיה. הנה קודם לכן הבאנו בשם החזון איש (יז, כה) שמותר לגרום קליטה בשביעית. ומה החילוק בין גרימת קליטה בשביעית, לבין גרימת השקיה בשביעית.

ובחוט שני (עמוד עד) פשט שאסור להשקות באמצעות שעון, והאריך להשיב כנגד כמה טענות יסודיות. כנגד הראיה מהברייתא בשבת השיב, שדין זה נאמר רק לגבי שבת. כי בשביעית מצאנו שהאיסור על הקרקע, ועל כן יש איסור לגרום שתעשה מלאכה בשדה. אולם בשבת שהאיסור על האדם, אין כל איסור בגרימת מלאכה בזמן האיסור.

לגבי החילוק בין קליטה להשקיה תירץ, שקליטה היא תוצאה טבעית. וכוונת דבריו שקליטת הזרע אינה פעולה של האדם אלא בידי שמים, ועל כן מותר לגרום אותה בשביעית. אולם השקיה המתבצעת מתוצאה של פעולת אדם, אסורה מחמת שרצון התורה שהאדמה תשבות מפעולות אלו.

פעולה וידיעה

נשוב לנידון בו פתחנו, אדם מניח דשן בערב שביעית שיתפרק בתוך השמיטה. מצד אחד, הזבל מתפרק מצד עצמו ולא צריך לחדש בו פעולה מעבר לפעולת הזיבול. מצד שני, הפעולה כח הדישון לא היה מזומן כמו כח ההצמחה של הקרקע. ויש לעיין אם זיבול דומה יותר לקליטה הנעשית מעצמה, או להשקיה המתייחסת אל המפעיל.

יסוד השאלה הוא, איזו השבתה צוותה התורה. מצד אחד מותר לעשות מלאכה בשדהו באופן שאינו מתכוין. דבר זה מצאנו במעביר זבלים, במדייר, במחצב, בהטמנת לוף, ובזמירה. ובהכרח שאיסור ההשבתה נאמר רק במקום שיש ידיעה וכוונה. מצד שני אין איסור במלאכה שאינה מתייחסת לבעלים, ובאופן שאחר עשה מלאכה בחצירו אינו עובר על איסור. ובהכרח שיש בצווי התורה שילוב של שני כוחות, הפעולה והידיעה.

בנידון שהבאנו בדבר שימוש בדשן SRF, אין ספק בדבר רצון הבעלים, מכיון שרצונו שהאדמה תהיה מזובלת. וכך גם בקליטה ובהשקיה, רצון הבעלים שהפעולה תתבצע בשמיטה. החסרון נמצא בפעולה, ומכיון שבשעת מעשה לא עושה דבר יש צד להתירו. ועל כן יש לדון, איזו פעולה מתייחסת לבעלים.

בחוט שני (שם) מדוייק, שכל פעולה התלויה בדבר הנעשה ממילא, אינה מתייחסת לעושה. קליטה למשל, היא פעולה הנעשית מאליה, ועל כן מותר לעשותה. ועל פי זה יש להבחין, מדוע שעון לא נחשב דבר הנעשה ממילא. אפשר שהטעם משום שכל פעולת השעון איננה טבעית, והיא תוצאה של האדם הפועל אותה. עוד אפשר לחלק, שפעולת השעון מצריכה חידוש של כח שלא היה קיים קודם.

ובאמת כח הדשן הינו כח שקיים כבר משעת ההנחה, ועל כן יש לדון שיהיה מותר. אולם יש לדחות שתועלת הזיבול תלויה בהתפוגגות הכיסוי, שהוא דבר הנעשה בידי אדם. עוד אפשר שהתפוגגות הכיסוי היא חידוש המצריך שינוי, ואילו קליטת האדמה לא מצריכה כל שינוי. בקליטה אכן מתחילה הפעולה כבר מהרגע הראשון, אולם המשמעות לא ניכרת אלא בחלוף תקופת הקליטה. לעומת זאת הדשן לא משפיע כלל בשעת הנחתו, אולם מכל מקום החומר שחופה עליהם מתחיל להתפרק מיד בהנחתו באדמה.

בשם הגרי"ש אלישיב מביאים, שמותר להשקות שדה באמצעות שעונים. וראיתי בשם הרב יוסף אפרתי שליט"א (ישא יוסף שביעית ד), שלדעת הגרי"ש מותר גם לזבל בדשן שחרור איטי, כמובן שהאמור רק באופן שאדם משקה בידים את השדה. מאחר והשקיית השדה מפרקת את הדשן, וגורמת לזיבול בידים. וצריך עיון בכל זה, אבל את על קיצור הדברים עמדנו בס"ד.