• Version
• Download 7
• File Size 614.15 KB
• File Count 1
• Create Date נובמבר 25, 2022
• Last Updated נובמבר 25, 2022

85

קניין הארץ

פעמים רבות יצא לנו לעסוק במסגרת הגליון בגבולות הארץ, שהם הקובעים למצוות התלויות בארץ. ולרגל פרשת תולדות נביא כאן רשימה בת עשרה סעיפים, ובהם אופנים שונים לקביעת הגבולות מבריאת העולם ועד ימינו. ובכן נתחיל בסייעתא דשמיא.

בנוהג שבעולם, שייכות העם לארצו נקבעת על פי עוצמתו. וכן מצאנו שסיחון כבש את עמון ומואב, ומאז הותרה הארץ בכיבוש (גיטין לח.). ונמצא שאין לאדם זכות בארץ לאחר שכנבש או הוגלה מארצו. אך לא כך הדבר בארץ ישראל, שהיא שייכת לארץ ישראל מלבד הכיבוש שכבשוה, וגם לאחר שגלו ממנה, היא נשארת ברשותם. אמנם יש לברר מה הוביל לכך, ולהלן קיצור הדברים שיבוארו להלן בהרחבה בעז"ה:

א.] הבטחה – הבטחת הארץ לאברהם אבינו
ב.] הליכה וראיה – הליכה של אברהם בארץ ישראל
ג.] קדושה – הבדלות הליכות יושבי הארץ משאר הגויים
ד.] כיבוש משה – ארצות שכבש משה רבינו לפני הכניסה לארץ ישראל
ה.] חלוקת יהושע – חלוקת הארץ לשבטים בעבר הירדן
ו.] כיבוש עולי מצרים – ירושה וישיבה בתחומי הארץ
ז.] מס עובד – הטלת מס על הגויים שנותרו בארץ
ח.] קידוש עולי בבל – קידוש הארץ על ידי עזרא לפני בית שני
ט.] מלחמות החשמונאים – כיבושי המלחמה של מלכות חשמונאי
י.] כיבוש יחיד – שטחים הנכבשים באופן עצמאי מחוץ לגבולות

וכעת נרחיב אודות כל אחד מהסעיפים הנזכרים:

ארץ ההבטחה

הבטחת הארץ לאברהם אבינו מופיע לראשונה בתחילת פרשת לך לך (יג, טו) בעת שאברהם נפרד מלוט, וכך אמר ה' לאברהם: "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם". ומשם ואילך מוזכרת ההבטחה פעמים רבות - לאברהם ולזרעו.

אמנם חשוב לדקדק במונח 'הבטחה' שזה הייעוד שהקב"ה שקבע הקב"ה לעם ישראל, וכדי שההבטחה תתקיים לא נדרש לכבוש משהו, אלא ההבטחה כתובה בתורה שקדמה לעולם אלפיים שנה (שבת פח: ויקרא רבה מצורע יט, א) ונמצא שהארץ נועדה לעם ישראל גם כשאינם יושבים עליה.

ומצאנו שהבטחת הארץ פעלה בגוף הארץ, והבדילה אותה משאר הארצות. ולהלן דינים הנוהגים בארץ ישראל שהובטחה לאבותינו.

א.] חלה – מצאנו במשנה (חלה ב, א) שחיטים הנכנסות לארץ חייבות בחלה. ובירושלמי (שם) מבואר שחיוב חלה אינו תלוי בכיבוש, אלא בעצם כך שעם ישראל נכנסו לארץ הם יורשים למפרע את הירושה שהייתה לאברהם אבינו. ומבואר שהטחת הארץ קישרה אותם עם הארץ אף שלא היו עליה כלל. וראה בחזון איש (שביעית ג, ב)

ב.] קדושת הארץ – הבטחת הארץ יצרה מעלה מיוחדת בישיבת הארץ, ומבואר ברדב"ז שקדושת הארץ נוהגת עד ימינו מכח ההבטחה, ולא מחמת קדושה שקדשו עולי בבל. והדברים מבוארים במדרש (תנחומא ויחי) שהאבות נתאוו להקבר בארץ משום שהקבורים בה יקדימו לחיות בתחיית המתים (הובא בכפתור ופרח י). וכתב הרדב"ז (תרומות א, ג) שכל הכיבושים שעשו עם ישראל, אינם מחדשים קדושה, אלא רק מחייבים את המקומות הללו במצוות התלויות בארץ. ומבואר שקדושת הארץ נפרדת מהמצוות התלויות בה, שהקדושה הייתה בהבטחה בלבד, ומה שמוסיפים על גבולתיה לא יוצר קדושה במקום התוספת.

ג.] איסור יציאה מהארץ – בפרשתנו מצאנו שהקב"ה אומר ליצחק "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה" (בראשית כו, ב) משום שהוא עולה תמימה שאסורה לצאת מהעזרה, כך במפרשים על המקום. ומבואר שהייתה שהייתה בארץ תכונה מיוחדת שהבדילה אותה משאר הארצות. אמנם יש להסתפק אם איסור יציאה מן הארץ המלמד גם לזמנינו, או שמא הוא צווי מיוחד ליצחק שהוא כקרבן "עולה", ורק לו אסור ללכת למצרים. ולהלן נביא לדון בזה מתשובת הרשב"א.

הליכה וראיה

מלבד ההבטחה שהיא קיימת ועומדת, אברהם אבינו עשה פעולות כדי לתת תוקף לבעלות עם ישראל על הארץ. ומצאנו לכך מספר מקורות:

א.] הליכה - בגמרא בבא בתרא (ק.) מובא: מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. פירוש, דרך שהרבים רגילים להלך בה, הרי היא קנויה לרבים ואסור לבעל המקום להפקיע אותה מהם. ושואלת הגמרא באיזה קנין קונים הרבים את הדרך, ושיטת רבי אליעזר שקונים בקנין "הליכה". וראיה מהפסוק "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה".

ב.] הכשרת הארץ - שיטת חכמים בגמרא שם, שכוונת הפסוק להורות, שאברהם אבינו הלך בארץ ישראל כדי שתהא נוחה להכבש בעת כניסתם לאחר גלות מצרים. ונחלקו הראשונים במטרת ההליכה, הרשב"ם (ד"ה כדי) כתב, שההליכה שייכה את הארץ לאברהם, וכשבני ישראל נכנסו היה להם גדר "יורשים" משום שאברהם כבר הלך בה. אולם הרשב"ם וכן בריטב"א (ד"ה ורבנן) מביא פירוש נוסף, שלא היה כל קנין בגוף הקרקע.

ג.] דיבור – בריטב"א (שם) מובא שאברהם אבינו קנה את הארץ בדיבור. ולמרות שדיבור לא קונה בכל מקום, אך 'אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט'. וצריך עיון בכוונת דבריו.

ד.] בישיבה – ביאור נוסף כתב הריטב"א (שם) שאברהם אבינו קנה בישיבה, ו'סדנא דארעא חד הוא' (קידושין כז:) כלומר, החזקת שדה אחת מועילה לקנות את שאר השדות העומדות לרכישה. והביא הריטב"א ראיה מיצחק אבינו, שבפרשתנו כתוב "וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ" וגו' (בראשית כו, כה) שהוא לשון ישיבה והחזקה בקרקע

ה.] קנין חלקי – מבואר בגמרא (ב"ב שם) שנחלקו ר"א וחכמים אם ניתן לקנות בהילוך, אמנם חכמים מודים לרבי אליעזר שניתן לקנות את הדרכים שנועדו להליכה, ושיש בהם את התנאים הדרושים הנזכרים בגמרא שם. וממילא אברהם אבינו בוודאי זכה בחלקים מתוך הארץ שעמדו בתנאים הללו.

קדושה

מקודם לכן הוזכרו דברי הפסוק "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה", ונתבאר שהקב"ה ציווה על יצחק לא לצאת מארץ ישראל. ומבואר שהיה לה מעלה משאר הארצות. ויש לברר אם מעלתה הייתה מחמת ההבטחה שהבטיח ה' לאברהם, או שהיו לכך סיבות  נוספות שהובילו אותה להבדל מיתר המקומות ונציין כמה ראיות לכאן ולכאן:

א.] שכינה – במדרש רבה (תולדות סד, ג) כתוב שהשכינה שורה בארץ ישראל בלבד. ומשמע שהיא תכונה שהייתה בעצמות הארץ, ולא רק מצד ההבטחה. ויש לדחות

ב.] טומאה – מבואר במדרש (תנחומא תולדות ו) שבארץ ישראל לא הייתה טומאה, ובשאר ארצות הייתה טומאה. ויש להסתפק אם טומאה זו היא מחמת המעשים שעשו יושבי הארץ, או מכח ההבטחה לאברהם.

ג.] מצוה – בילקוט שמעוני (תולדות קיא) מבואר, שיצחק נצטוה לא לצאת מארץ ישראל, משום שיש מצוה בישיבתה.

וכתב כתבנו להסתפק, האם הצווי היה ליצחק בלבד, או שהוא מלמד על תכונת הארץ עצמה. ובתשובת הרשב"א (חדשות שסז) האריך לבאר את מסורת הפסוקים, ומשמע מדבריו שהצווי לא היה ליצחק בלבד, ואינו אסור מחמת "הדיבור" אלא יש כאן הוראה שארץ ישראל קדושה, ולכך אסור ליצחק לצאת ממנה ללא הוראה על פי הדיבור. ועדיין יש להספק בכוונת הרשב"א, עיין שם.

סיכום

עד כה עסקנו בקדושת הארץ שהייתה קודם ירידתם למצרים. ובגבולות הארץ הזו נזכרו בברית בין הבתרים (בראשית טו, יח) וגבולות אלו כוללים שטחים רבים שאינם מתחום ארץ ישראל, ולפי האמור יש לחייב את המקומות הללו בחלה, וכן יש בהם קדושת ארץ ישראל, שהרי היו בהבטחה לאברהם אבינו. ובגמרא בבא בתרא (נו.) מתורץ, שגבולות ההבטחה כוללים שטחים שיהיו לעם ישראל לעתיד לבוא. וברשב"ם (שם ד"ה חייב) מבואר, שגם בעתיד שיהיו שייכים לעם ישראל, לא יהיה בהם חובת מעשר. ועיין בזה באריכות בדרך אמונה (ביאור ההלכה תרומות א ד"ה אפילו).